בלי מילים

תקציר:
קיץ 2006. דבורי פלד בת השלוש-עשרה וחצי גרה ביישוב נוף-בשן שבצפון הארץ. היא ילדה חכמה ורגישה, ומתוסכלת. ההתמודדות עם קשייה הרגשיים והחברתיים תובעת ממנה מאמץ אדיר. היום האחרון בכיתה ז’ ריסק אותה. חברותיה לכיתה שוב ירדו לחייה, בניצוחה של תמר, אויבתה המושבעת מזה שנים. כמו תמיד, הגמגום הקל ממנו היא סובלת סיפק לחברותיה חומר דלק נוסף ללעוג לה. שבועיים בתוך החופש הגדול של קיץ 2006 פורצת מלחמת לבנון השנייה. טיל מתפוצץ מול עיניה של דבורי, מחריב את הבית השכן ומחריף את בעיית הגמגום ממנה היא סובלת. דבורי מתקשה לצרף שתי מילים למשפט אחד, ומחליטה להפסיק לדבר לגמרי; להפוך לאילמת. בהמלצת הרופאים דבורי נשלחת לשנות אווירה בבית אחותה שרה’לה, שנמצאת בשליחות עם משפחתה בדנייפרופטרובסק שבאוקראינה. דבורי לומדת לתת אמון בחברותיה החדשות, גליה וטניה, למרות שגליה דומה באופן מטריד לתמר. בד בבד היא מתחילה תהליך טיפול רגשי אצל אירה, אמה של גליה, שסוד עברה רודף אותה ומשליך על משפחתה. דבורי מקבלת עדכונים שוטפים מהארץ על אירועי המלחמה, ועם זאת נמצאת בעולם מקביל. יחד עם חברותיה החדשות היא נסחפת אל תוך מערבולת שבה מעורבות אחריות ומחויבות משפחתית, מאפיה רוסית, מכתבי איום, גניבת ספרי קודש עתיקים שעברו בירושה מדורי דורות, ומעל הכול – היעלמותו המסתורית של סידור עתיק ויקר ערך ביותר. בבושקה, סבתה בת השמונים ושש של גליה, ממלאה פיה מים ולא מוכנה לשתף פעולה במאמצים לאתר אותו. והחופשה ה”רגועה” של דבורי הופכת להרפתקה סוערת. -- מהכריכה האחורית

עותקים